מהי שירה אירוטית? כיצד דנים בכלל באירוטיקה בשירה, כאשר המסומנים של האירוטיקה הם הגוף והארוס?

מאת שרון קשרו

את טלי וייס פגשתי בחיפה במסגרת ערב שירה שארגנתי. המשוררת שהוציאה 4 ספרי שירה עד כה "סיאם"(1997) "שירים שקטים"(2010) "כמו נוצה"(2013)  ובוגרת התוכנית לכתיבה יוצרת באוניברסיטת חיפה, עוסקת בספרה האחרון "טבורו של הלילה"(2015) בהוצאת אבן חושן, בחושניות באהבה ובמקביל בטראומה וכאב. שאלת המחקר שלי עם הנושא הזה, היא כמה משוחררת האירוטיקה בשירה, היות והשירה היא סוגה יכולה לשמש כמרחב שלא נשלט בידי טאבו בדומה למשל למעשייה העממית, שממוקמת מחוץ לזמן והמרחב. השירה, כמו המעשייה איננה כבולה לצרכים מימטיים שקיימים בסיפור ריאליסטי שמחייב אותנו ליצור מרחב שניתן לזהות את המאפיינים שלו. מאידך לשירה יש לעיתים זיקה למרחב והגוף שמזוהים עם המשורר, ואנחנו מתייחסים אחרת לשיר האירוטי אם המשורר הוא גבר או אם זו אישה.

 

כיצד דנים בכלל באירוטיקה בשירה, כאשר המסומנים של האירוטיקה הם הגוף והאירוס? הרי שמחד, קשה להתרחק מהגוף בדיבור השירי, שכן הכתיבה לחושים דורשת התייחסות לאובייקט שהם מגיבים אליו, הגוף עצמו, ומאידך, כיצד נמענים מבנאליות ופשטנות יתר? השיר כמו נוצה מתחיל בהתייחסות ישירה לגוף:"קרבת אותי לגופך ברכות/חופן את נשיותי לתוכך". הכניסה לנושא השיר נעשית אם כך בדיבור הישיר, הנגיש והגלוי, מכאן ניתן לקבוע, בשירה האירוטית הגוף או הגופים המעורבים הם המרחב, שכן שכן הרגשות הנלווים לחושניות הם סובייקטיביים לאותה חושניות המדוברת בשיר, ואינם קיימים בלעדיה. לאחר מכן הדוברת פונה חזרה אל הסובייקט הגברי:"אתה חי בין שברי נשים/ ומחפש את השלם שבך" ובהמשך לעצמה:"כמו נוצה שנפלה מכנף הציפור ומתמסרת לרוח אני נעה לצלילך" ולבסוף אל יחסיהם שניהם יחד:"הערב אנו שנים בודדים ביחד מלטפים את הפגמים שהותירו בנו אהבות נושנות." הבחירה בפועל מלטפים עובדת בהקשר האירוטי של הגופים שהובהר מתחילת השיר, ועם זאת עוסקת ברגש. אבל שירה אירוטית או חושנית איננה מחייבת נוכחות של סובייקט גברי. ב"טבורו של הלילה" השיר "פוסט טראומה" למשל, שאתייחס אליו בהמשך, עוסק בסובייקט הנשי בלבד. ישנו ערך רב לטקסט שירי שעוסק בגוף של היחיד בהקשר של עצמו, ומאפשר חקירה של העצמי מחוץ לקונטקסט של המשיכה האירוטית לגבר או אישה.

11825866_10153469639352311_2529069248747434282_n

 

ביטוי מלא ושלם ליצר האירוטי?

"יונקת טפה אחרונה/מרטיני וטוניק בלהט לימון/ שואפת עלטה" הדוברת לבטא את מיניותה בפיזיות של פעלים כמו"יונקת" ו"שואפת" וכן להדגישם באמצעות המצלולים החוזרים באותיות ט' ול', כלומר החושניות המינית מתקיימת גם בלא הקשר ישיר של מושא נחשק, אם כי ישנה דמות של גבר, שמוצבת בכדי להדגיש את העדרה, והעדר הנחשק הגברי בחייה של הדוברת. ב"פוסט טראומה" היא מחסירה את נוכחות הגבר לחלוטין:"חושפת שיניים, נושכת בחוזקה/את עצמה". היחסים הפיזיים מתקיימים במסגרת הסובייקט וגופה. בכל זאת הנכחת הגוף ומאוויו היא שאלה מהותית לגבי שירה אירוטית.

 

944955_10153812819767311_5899442518683884282_n

פתיחת השיר מעלה את שאלת הבדידות והמחסור בגוף, הדחף היצרי הבסיסי המניע, והחרדות שהחסך משיק אליהן. הפנייה "מה אתה עושה" היא פונה אל הגבר, בהקבלה היא מספר מה היא עושה. "אני משננת/ זה זמני" את מימוש היצר היא פורטת אל החושים בנפרד, חוש הקול:"מקשיבה לג'ז שחור וחם" חוש המגע והטעם:"מרטיני וטוניק" . החלק האחרון של השיר מתמודד עם תחושת הבדידות, עם הרצון הלא ממומש:"ברחובות הומי בדידות אין הלילה נעלם עם אור ראשון".  כאן היא בוחרת בלשון הפרדוקס, שמשמשת משוררים תמיד בכדי לשבור את מחסום השפה, כשצריך לתאר תחושה באותם מילים ששפת היומיום מתארת, אבל בשימוש אחר:"הומי- בדידות" ו"אין הלילה נעלם עם אור". אין ספק, לכתוב אירוטיקה זה קשה מאוד מבלי ליפול לקלישאות בנאליות,(אם כי קלישאות הן חלק מהחומר שממנו רקומים החיים, במיוחד ביחסים רומנטיים) אבל ראוי לציין שטלי וייס מתמודדת עם האתגר בהצלחה, ובחירותיה הופכות את כתיבתה למרגשת ומענגת לקוראים.

13151553_10154125956737311_2677234711972694006_n

                                              צילום:רז צלמים

Facebook Comments
About the Author

Related Posts

כתב הספרות שרון קשרו הושיט ידו הפעם מחוץ לחיפה, וסוקר את ספרו של המשורר הירושלמי אמיר מנשהוף,...

רשימה קצרה על ספר חדש בהוצאת "פרדס" - "זמן ביניים" מאת מאיה דנק, דיון על נושא הזמן בספרות מאת שרון...

שרון קשרו מראיין את המשוררת והביבליותרפיסטית מעין שטרנפלד, החיפאית במקור, ומשוחח איתה על שירה,...

השאר\י תגובה