מאת שרון קשרו

במוצאי שבת ה6.8 נפגשתי עם מיטל נסים (33), משוררת תושבת הקריות, נשואה ואם לשני זאטוטים, מורה לספרות, ומרצה לספרות במכללה. בעקבות צאת ספרה השני ״ מורה עובדת קבלן״ בהוצאת ״ פרדס״. ובעריכת המשורר רוני סומק. עם בואה של שנת הלימודים, קשה שלא לדון במעמד המורים, מעמד אנשי הרוח והמשוררים בפרט, כאשר מיטל נסים היא דמות שמייצגת בכבוד את כל אלו. השיר ״הבטחה״ מטיח בפנינו את התימה שבכותרת הספר ומעלה את המתח הכפוי הקשה שבבסיס הסטגנציה האוחזת במערכת החינוך ״ אם תהיי ״ילדה טובה״- הדרישה הקשה הכפויה לא רק מהתלמידים, אלא גם בפני המורים. בניגוד לתלמידים, המורים בוחרים במקצוע, בידיעה מה התנאים של מורים- אם כי הם לא בוחרים להיות עובדי קבלן.

מיטל נסים הבטחה

מה המשמעות של השם מורה עובדת קבלן, למה בחרת בו? 

כן, יצא לי לחשוב על השם הזה, ומה המשמעות שלו, מתי שמואלוף כתב יפה, כמורים עסוקים בהשרדות כלכלית, אז אנחנו מחנכים דור של תלמידים שהם אזרחים הישרדותיים. לא מגיעים למחות על דברים מוסריים, נכפית עלינו חוסר חירות רוחנית. ויתור על חירות רוחנית. המשמעות גם במיקרו וגם במקרו. עובדת קבלן במערכת החינוך, עובדת קבלן של המדינה. מעצם הויתור על זכות לחירות רוחנית, מבלי שאף אחד שאל אותך אם את מוכנה לוותר. מצב נתון.

את מדברת על רעב, בשירה.

הרעב הוא רעב פיזי. צריך להנהן כל הזמן, לענות לתקנונים שלא תמיד מסכימים עם הערכים שלהם, מסתכלים בעיני עגל ומתכופפים אם רוצים לעבוד. ויש גם את הרעב לתת את מה שלימדו אותך, להעביר הלאה. אומרים לך אין, תהיה כמונו. תגיד מה שצריך להגיד. תהיה בחדר מורים אל תעלם, תביא כיבוד. כמו בסרט נשים מושלמות עם ניקול קידמן. זה סרט על עיירה שוביניסטית שבה הגברים מתכנתים את הנשים. ההרגשה היא שהמורה הזו, המבוגרת הזו, שכבר "מתוכנתת" הייתה פעם כמוני.

 

בשירים את מדברת על האקדמיה, על הדוקטורט שלך ועל ד"ר ורד לב כנען.(מרצה בכירה לספרות באוני' חיפה)  מה היה תחום המחקר שלך?

באים למערכת מהמקום מיתולוגי, הספרותי הגבוה הזה, שורד לב כנען מייצגת, מקומה 18 במגדל אשכול באוניברסיטה, היינו מלאכים שנחבטו חזק בקרקע. תחום המחקר שלי היה אן סקסטון, עסקתי בשאלות בינז'אנריות. יש לה את הספר המהמם הזה טרנספורמציות. מעבדת שבע עשרה מעשיות של אחים גרים לטקסט שירי. שאלתי מה קורה לטקסט הסיפורי כשהוא מקבל תבנית שירית.

זה בין שירה לספרות עממית

שירה בוקעת ממעמקים ממעבה היער של הנפש. קול מעיין, ככה צריכה לפעול שירה. הקול קורא לך והוא מקסים וצלול. בגלל זה אני אומרת ששירה חייבת להיות לירית.

ואצלך יש המון פרוזה הרבה זיכרון והיסטוריה, מקודדת. בשם של מרצה, במעברי דירות.

כן אני יכולה ללכת עם ההגדרה הזו.

יש מקבץ של שירים בנושא העדתיות. מאיפה בא השם חלביצה?

ממתק מזרחי, טורקי. מתכתבת שם עם הספר של דודו בוסי הירח ירוק בואדי. הגיבור מוסא חצי תימני, אמא שלו לא תימניה. הוא גר בשכונת התקוה  עם תימנים והוא היחד עם גוון עור כזה לא לפה ולא לשם וצוחקים עליו, קוראים לו חלביצה, קצת הפוך על הפוך ביחס לנרטיב של הדיכוי. הוא מרגיש לא מספיק שחור, והוא משתזף, ולצערו נשאר חלביצה- הכינוי גנאי שנדבק בו. בחרתי להתכתב עם זה כדי לדבר על זהות וגם לומר שזה לא משהו ככ מוחלט. לא מקשה ברורה.

את לא אומרת על עצמך שאת מזרחית

אני מצרית עירקית. הייתה לי מטפלת ניצולת שואה ושמעתי יידיש . להגיד מזרחי, זה קצת שטוח בעיני. אז מה אם באנו ממצריים. זה צובע אותי? זה קצת פמפלט לומר "אני מזרחי".

 

בואי נדבר על היציאה שלך לאור. ספר אחד יצא עכשיו, השני לפני ארבע שנים רק.

אני בסצינה לא מעט שנים. לא שנה או שנתיים. מאגמה, אלת המסטיק.

אני מרגישה שכתבתי ופרסמתי בדם לבי ואף אחת לא סללה לי הדרך לי ולא עשו לי הנחות.

 

מה זה שיר?

לא חוכמה שאבידן אומר מה שאומר. הוא יכל לכתוב כל דבר ולהגדיר אותו כשירה וזה באמת היה שירה.

 

מה עושה לך לחייך על שיר שלך?

שיר חייב לומר משהו צלול, שאם יש דו משמעות, שהדו משמעות תהיה מכוונת, בלי כתיבת אוירה וגם לדעתי השירה חייבת להדהד את כל מה שהיה לפניה.

 

את חושבת שהשירה שלך מהדהדת מישהו?

יונה וולך, דודו בוסי סאפפו.

סאפפו, זה קשה, להדהד בעיני שירה עתיקה בת אלפי שנים. את מרגישה קרובה אליה ?

כן.

מה את חושבת על ספוקן וורד?

מעניין, אבל אני לא פרפורמרית אני יותר הדימוי של המשוררת שגוועת משחפת.

יש איזו אינטימיות ״ תחת פטיש צרותי הגדולות״- ביאליק כתב.

יש לי הומור וסרקזם, אבל התהליך הוא עדיין סיזיפי, וזה עולה בקנה אחד עם העובי של הספר.

 

מה הקשר לעובי? את מתכוונת לזה ששני הספרים שלך הם דקיקים יחסית?

כן, אני כותבת מעט. תהליך לא פשוט . סיזיפיות. לחצוב. את הרגש את הזכרון. לעבד לטקסט שירי, לא במודע.

 

סיזיפיות? אני רואה בכתיבה תענוג.

אני כן רואה בזה תענוג, אולי סיזיפיות לא המילה המתאימה. יש סיפוק ויש הרגשה טובה אבל גם הרבה תוגה, וכבדות וזה לא כל כך מגניב.

 

השירים לא או התהליך ?

השירים לא מגניבים וגם התהליכים. זה לא מדבר לכולם, וזה בסדר. זו סוגה זנוחה. איך ויזלטייר בשיר:" כל האנשים שלא קוראים שירה."- זה בערך כל האנשים.

 

זאת אומרת שאת משלימה ואפילו מצהירה שהשירה בענייך היא לא דבר מגניב, או פופולרי וא לא מנסה ליצור תודעה כזו.

כל האנשים שלא קוראים שיר וזה בערך כל האנשים. אני לא אושיב את אמא שלי בכוח להקשיב לשירה. לא חייבים.

יש נוסח אחר שעושה פשרות עם פואטיקה, אני לא מוכנה לעשות את הפשרה הזו. זה נוסח שמגלגל את האנאפורה,  את החזרתיות כמו נאום, משלהב, זה הופך את זה אולי למגניב, השאלה אם זה לא מחיר כבד מדי.

בשבילי הוא כבד.

 

meital_nissim_poem

אני מסיים את הראיון עם עוד הרבה שאלות, שכן השיחה עם מיטל רק נוגעת בקצותיהן של שאלות, שיותרו בלי מענה. בינתיים אני מבין את הרעב שמיטל שואלת לאן ללכת איתו, כי מורות צעירות רבות הולכות היום(1.9.16, יום פרסום כתבה זו) למשרות חלקיות, לא מוגנות, כאשר האחריות עליהן היא לספק הגנה, הדרכה והשכלה לדור הבא, שרובו ככולו, כמו שמיטל מצטטת את ויזלטיר, לא קורא שירה.. גם אני פותח בעוד ימים אחדים שנת לימודים נוספת כמורה, והשאלות שספרה של מיטל מעלה מרחפות כעול כבד מעל ראשי. כמו בשיר, מנסים לגייס אופטימיות ולנסות לטפטף משהו מהשיעורים היפים של ורד לב כנען אל מרחב הכיתה הקשה, עמוס המתחים של גיל ההתבגרות והטלפונים הסלולריים, כאשר אותה חרדת רעב מגבה את רצוננו להמשיך בכך עוד שנה, כי באמת, לאן נלך עם הרעב?

אבל משורר איננו חייב לעסוק בהוראה או עריכה, או כל מקצוע שנגזר מהשכלה במדעי הרוח. אין מניעה לכתוב שירים וגם להיות מהנדס או רופא. כתיבת השירה, בניגוד לכתיבת פרוזה שתובעת זמן רב, איננה עיסוק שדורש את כל הזמן. אל מול אותם הורים הטוענים לחייהם הקלים של המורים, שללא ספק, הינם קשים, ניתן לבקר את העמדה המובעת בספר  "מורה עובדת קבלן". למרות שישנו משבר תמידי סביב מעמד המורים, כלכלי וחברתי כאחד, במקצוע ההוראה ישנם יתרונות שמציגים את עצמם עם הזמן, של יציבות תעסוקתית יחסים לאורך שנים, של קרנות השתלמות ושעות עבודה המאפשרות עיסוקים נוספים למי שהתבסס במשרתו. היתרונות הללו כמובן, רלוונטיים למי שזוכה בשנת הלימודים הקרובה להעסקה ישירה, ולא לעובדות הקבלן.

14081435_691175171040543_752129160_n

                                                                     ציור פורטרט: אנה לוקשבסקי

Facebook Comments
About the Author

Related Posts

כתב הספרות שרון קשרו הושיט ידו הפעם מחוץ לחיפה, וסוקר את ספרו של המשורר הירושלמי אמיר מנשהוף,...

רשימה קצרה על ספר חדש בהוצאת "פרדס" - "זמן ביניים" מאת מאיה דנק, דיון על נושא הזמן בספרות מאת שרון...

שרון קשרו מראיין את המשוררת והביבליותרפיסטית מעין שטרנפלד, החיפאית במקור, ומשוחח איתה על שירה,...

השאר\י תגובה